<h1>הרוקח סימן תפ"ח</h1>
<h2>דף ל.</h2>
קדרות שנאסרו בפסח אסור לבשל בהם אחר הפסח במינו דאמרינן אין מבטלין איסור לכתחילה איסור הניכר. כלי גיעולי גוים שצריכין מן התורה להגעילן קודם שישתמשו בהם וכן כלים שנשתמשו בהן קדשים צריכין הגעלה או ליבון קודם שיבשל בהן חולין. ואם בישל בהן קודם הגעלה וידוע שההיתר רב מן האיסור כיון שאינו ניכר בטל מן התורה, אבל אם בלא ידיעה נתערב שהוא אסור כמו קדירה נראה לאסור התבשיל מדאסרי' קדירות בפסח לרב דמקשי לשהינהו לאחר הפסח וליעביד שלא במינו ומשני דלמא אתי למיעבד בהו במינו דאע"ג דנטל"פ הוא במינו אסור דאיסורו במשהו. ונראה דבר שצריך ללבן שנאסר לתקן בו בישול שהרי צריך איסורו יוצא כולו ועל ידי הגעלה אין איסורו יוצא כולו וכשמבשל בו מוציא האיסור בו, אבל אם היה מחזיר לכבשנו כמו בפ' ב' דע"ז (דף ל"ג) ובזבחים בפ' דם חטאת אז היה מותר, אבל אדם חס על קדירתו ואסור דתנור וקדירה בדופנותיהן מהרה בולעין ממה שפולטין. משום הכי איתותב רבה בר אהילאי מברייתא דאין לשין את העיסה בחלב הא הוסק וכו'. וכן יש לחלק סכיני כותים שהן אסורין צריכין ליבון כההיא דפ' א' דשחיטת חולין (דף ח') שלבנה באור משום דאיסורא בלע בעי ליבון, אבל סכיני דפסחא דהיתירא בלעי קודם הפסח סגי בהגעלה כדאמר בפ' כל שעה אידי ואידי ברותחין, שאין דרכן להשתמש באור כמו הגוים שצולין בו וגם מתקנין נר חלב שלהם על הפתילה. בירוש' בשלהי ע"ז הסכין תוחבין בארץ ר' בא בשם ר' יהודה הדא דתימר בסכין קטנה אבל בסכין גדולה צריכין ליבון. ונראה סכין של גוים צריך גיעול באור שדרכן לחתוך בשר בתוך האור וכבולעו כך פולטו, אבל גבי חמץ כשאופין אותו אין דרך להשתמש בו בסכין. ועוד סכין של כותים צריך ליבון איסורא בלע אבל לגבי חמץ היתירא בלע וליתיה לאיסורא בעיניה. והכי קאמר רב אשי (פסחים ל' ע"ב) לדידי דמחמירנא על עצמי חדתא עבידנא אע"פ שאינו צריך, ורבינא משיב לו כל העולם אין יכולים אותה חומרא, והוא משיב כעין חדתא קאמינא דעבידנא חומרא יתירא וזה יכולין כל העולם לעשות. בפ' ב' דפסחים (שם) והלכתא אידי ואידי ברותחין בלא ליבון, וכן בשלהי ע"ז דהיתירא בלע בלא ליבון. יש ספרים אמר ליה רב אשי (לרב הונא) [לרבינא] ויש להפך.
